למה צפייה בטוטוריאלים של מיקס לא עושה אתכם טובים יותר

בואו נדבר על מה שבאמת קורה.

יש לכם עשרים טאבים פתוחים של יוטיוב. שלושה מהם זה "How to Mix Vocals Like a Pro", אחד זה "EQ Tips Nobody Tells You", ועוד שניים זה סרטונים של בחור עם פרצוף רציני שמסביר למה הפלאגין שקניתם שבוע שעבר הוא זבל ואתם חייבים את שלו.

אחרי שעתיים של צפייה אתם חוזרים ל-DAW, מנסים ליישם, וה-mix נשמע בדיוק אותו דבר. אולי גרוע יותר, כי עכשיו יש לכם שמונה instances של EQ בלי שום הגיון.

מוכר? בואו נבין למה.

הבעיה של "ראיתי את השף מבשל"

תחשבו על זה ככה: יש מישהו שצופה בתוכניות בישול כל ערב כבר שנתיים. הוא יכול להסביר לכם את ההבדל בין קונפי לברייז, הוא יודע מה זה דגלאסה, הוא מכיר כל שף מפורסם בשם.

עכשיו תבקשו ממנו להכין ארוחת ערב.

מה יקרה? יהיה אפשר לאכול את זה, אבל זה לא יהיה ברמת שף. למה? כי לצפות במישהו מבשל זה לא בישול. החומר לא עבר דרך הידיים, הבטן לא למדה מתי השמן מספיק חם, האף לא מכיר את הריח של "עוד שנייה נשרף".

עם מיקס? אותו סיפור בדיוק. לראות את CLA פותח session של Beyoncé ומסביר מה הוא עשה. זה מעניין, זה מרתק, אבל זה לא מאמן אתכם לשמוע מה שהוא שומע. הידע נכנס למוח, אבל האוזניים נשארו בדיוק איפה שהיו.

למה למידה פסיבית לא עובדת במיקס

הנה העניין: מיקס זו מיומנות של אוזניים, לא של מוח.

טוטוריאל אומר לכם "תחתכו ב-300Hz להוריד muddiness". מצוין. עכשיו יש לכם מידע. אבל מה חסר? היכולת לשמוע שיש muddiness שם מלכתחילה. זה כמו שמישהו אומר לכם "תפנה ימינה כשמגיע לעץ הגדול". נשמע מועיל, אבל אם אתם עיוורים, המידע הזה שווה אפס.

שלוש בעיות מרכזיות

1. הקשר חד-פעמי

כל טוטוריאל מראה פתרון לבעיה מסוימת בשיר מסוים. אבל ה-session שלכם? זה שיר אחר, הקלטה אחרת, ז׳אנר אחר. להעתיק EQ curve מטוטוריאל ל-mix שלכם זה כמו לקחת תרופה של מישהו אחר כי "גם לו כאב ראש". אולי תעזור, כנראה שלא.

2. מדלגים על ה"למה"

"חתכתי ב-400Hz." יפה, אבל למה שם? מה שמעת? איך נשמע לפני? רוב הצופים פשוט מעתיקים את הפעולה בלי להבין את ההחלטה השמיעתית. זה כמו ללמוד נהיגה מצפייה בפורמולה 1.

3. אפס feedback

בטוטוריאל אף אחד לא שואל אתכם "מה אתה שומע עכשיו?" אין תרגיל, אין בדיקה ואין שום דבר שמוכיח שבאמת הבנתם. אתם צופים, מהנהנים ומרגישים פרודוקטיביים, אבל בפועל זה procrastination בתחפושת של למידה.

מה כן עובד: שלוש גישות שמזיזות את המחט

1. אימון שמיעה ממוקד

זה ה-game changer. במקום ללמוד "מה לעשות" עם EQ, תתאמנו לשמוע מה EQ עושה. שימו שיר, הפעילו EQ, נסו לזהות מה השתנה. שוב ושוב ושוב, עד שהאוזן מתחילה לתפוס את זה לבד.

MixSense עושה בדיוק את זה. תרגילים ממוקדים שמאמנים את האוזניים לזהות תדרים, דינמיקה ואפקטים. אתם מקבלים החלטות, מקבלים feedback מיידי, ומשתפרים. לא צופים במישהו אחר עושה את זה. עושים את זה בעצמכם.

2. השוואה אקטיבית (A/B)

תביאו reference track ל-session. תשוו ישר: מה שונה ב-low-end? איפה הווקאל יושב שם לעומת אצלכם? יש יותר רוחב? יותר עומק? זו לא העתקה. זו האזנה מכוונת. אתם מלמדים את המוח לשים לב להבדלים מסוימים.

3. קודם לעשות, אחר כך ללמוד

נשמע הפוך? דווקא לא. תפתחו session, תנסו למקסס, תיתקעו, ואז תלכו לחפש תשובה. ההבדל? עכשיו יש לכם שאלה אמיתית. "ה-kick שלי בוצי" זה מיליון פעם יותר שימושי מ"איך למקסס בסה"כ". כי עכשיו כשתמצאו את התשובה, היא תדביק.

כלל ה-80/20

רוצים להשתפר? הנה החלוקה:

• 20% למידה פסיבית. טוטוריאלים, מאמרים (כמו זה), סרטונים
• 80% עשייה אקטיבית. מיקס, אימון שמיעה, השוואות A/B, ניסוי וטעייה

רוב הפרודיוסרים עושים בדיוק הפוך. 80% צפייה, 20% עשייה. ואז תוהים למה הם תקועים.

רגע, טוטוריאלים כן שווים משהו

ברור. הם מעולים ל:

• גילוי. "רגע, יש דבר כזה mid-side EQ?"
• השראה. לראות איך אנשים אחרים חושבים
• בעיות נקודתיות. "איך עושים sidechain ב-Ableton"

הבעיה מתחילה כשטוטוריאלים הופכים לתחליף לתרגול. כשאתם פותחים יוטיוב במקום DAW. כשצפייה מרגישה כמו עבודה אבל בפועל זה בריחה ממנה.

מה עושים עכשיו?

בפעם הבאה שיד זזה ליוטיוב, עצרו שנייה ושאלו: מה אני מנסה לפתור?

יש בעיה קונקרטית? לכו מצאו תשובה. אין? תפתחו session ותתחילו. או תפתחו את MixSense ותעשו חמש דקות של אימון. חמש דקות של עשייה שוות יותר משעה של צפייה.

מספיק עם הטוטוריאלים, האוזניים שלכם רוצות לעבוד, תנו להן.