EQ & Frequencies28 בפברואר 20267 דק׳ קריאה

מפת התדרים שכל פרודיוסר חייב להכיר

לשנן טווחי תדרים זה חסר תועלת בלי לדעת איך הם נשמעים. הנה מדריך תדרים מעשי עם הקשר אודיו אמיתי.

כל פרודיוסר זוכר את הרגע. קראתם פעם ראשונה על תדרים ופתאום, כאילו מישהו הדליק אור. "רגע, לרעש הזה שמפריע לי יש שם? אפשר פשוט להוריד אותו?"

כן, אפשר. אבל הנה הבעיה: רוב מפות התדרים באינטרנט הן טבלאות יבשות. "60-200Hz: bass, 200-500Hz: low-mids." יפה, ועכשיו מה? לדעת ש-250Hz זה "low-mids" שווה בדיוק אפס אם אתם לא שומעים מה 250Hz עושה.

אז הנה מדריך אחר, בלי טבלאות לשינון ועם הקשר שמיעתי אמיתי: איך כל טווח נשמע, מה הוא עושה, ואיך מזהים אותו בשטח.

1. Sub-Bass (20-60Hz): הרעידה

איך מרגישים את זה

לא תמיד "שומעים", יותר מרגישים. זה הרטט בבטן ליד הסאב במועדון, הרעידה ברכב כשמישהו מתחנה עם 808 על מקסימום.

מה זה עושה ב-mix

כוח ומסה. ב-trap וב-hip-hop זה הבסיס. ה-808 חי פה. באלקטרוניקה זה מה שמרעיד את הרצפה. אבל יותר מדי sub-bass הורס הכל: אוכל headroom, יוצר distortion, הופך את ה-mix לבלאגן בוצי.

טסט מעשי

שימו high-pass filter על ה-master, תעלו לאט מ-20Hz ל-80Hz. שימו לב איך ה-mix נהיה "נקי" יותר. אבל גם מאבד כוח. הנקודה שבה מתחיל להרגיש "דק"? שם ה-sub-bass שלכם מתחיל.

מהחיים

808 של Metro Boomin, תת-bass של drum & bass, והרגע שאתם עומדים ליד הבמה בפסטיבל והבטן רועדת.

2. Bass (60-200Hz): הבסיס

איך זה נשמע

חם, מלא ועגול. כשמישהו אומר "הביט הזה מכה", הוא מדבר על פה.

מה זה עושה ב-mix

פה חיים ה-kick וה-bass ביחד, וזה בדיוק הצרה: שני ענקים באותו חדר, ומיקס טוב מחלק את השטח. kick קצת למעלה ו-bass קצת למטה, או הפוך. הפרדה נכונה פה היא ההבדל בין low-end חזק ל-low-end שמרגיש כמו שמיכה רטובה.

טסט מעשי

תעשו boost של +6dB באזור 80-200Hz על שיר שאתם אוהבים, ושימו לב איך הכל נהיה "שמן". עכשיו cut באותו אזור: רזה אבל ברור. האמת נמצאת איפשהו באמצע.

מהחיים

קו bass של בס אלקטרי, הבום של kick והבייס מהרמקול של השכן בשלוש בלילה.

3. Low-Mids (200-500Hz): אזור המוות

איך זה נשמע

מילה אחת: muddiness. האשם מספר אחת ב-mixים שנשמעים כאילו שמו שמיכה על הרמקול. אם ה-mix שלכם נשמע עכור ולא ברור, כנראה שפה הבעיה.

מה זה עושה ב-mix

הצרה: לכמעט כל כלי יש אנרגיה כאן: ווקאל, גיטרות, סינתים, snare, אפילו kick. כשכולם מצטברים נוצרת ערימה שחונקת את ה-mix, ולכן רוב המיקסרים המקצועיים חותכים כאן כמעט בכל ערוץ, לא מפחד אלא מניסיון.

טסט מעשי

תעשו boost צר ב-350Hz על ה-mix שלכם. שמעתם את הבוציות הזו? מצוין. עכשיו אתם יודעים איך muddiness נשמע. תלמדו לתפוס את זה בלי ה-boost. וכבר התקדמתם פלאים.

מהחיים

הצליל של חדר קטן ריק, ההקלטה מהטלפון שנשמעת "קופסתית", השיחה בזום כשהמיקרופון גרוע.

4. Midrange (500Hz-2kHz): הלב של ה-mix

איך זה נשמע

האזור שהאוזן הכי רגישה אליו. כאן יושב הגוף של הווקאל, הנגיסה של גיטרה, ה-body של snare. כשמישהו שר, רוב מה שאתם שומעים זה פה.

מה זה עושה ב-mix

ה-midrange קובע אם ה-mix עובד או לא, ואם פה בלאגן אין מה שיציל. הווקאל צריך לשבת כאן בנוחות וכל השאר צריך לפנות לו מקום. אם אין ווקאל, האלמנט הראשי שלכם תופס את הכס.

טסט מעשי

הפעילו שיר מהטלפון בלי אוזניות. מה ששומעים? בעיקר midrange. רמקולים קטנים לא יכולים לייצר low-end כמו שצריך. אם ה-mix שלכם לא נשמע טוב מהטלפון, יש בעיה ב-midrange.

מהחיים

קול אנושי רגיל, גיטרה אקוסטית וה-snare של כל שיר פופ שהיה אי פעם.

5. Upper-Mids / Presence (2-5kHz): "בפנים"

איך זה נשמע

חד, אגרסיבי, "בפנים". זה מה שגורם לדברים להישמע קרובים: יותר מדי וזה חותך באוזניים ומעייף, מעט מדי והכל שקוע ומנומנם.

מה זה עושה ב-mix

כשפרודיוסר אומר "הווקאל לא חותך דרך ה-mix", הוא מדבר על חוסר כאן. boost קטן ב-3-4kHz על ווקאל עושה פלאים, אבל זהירות: האוזן רגישה פה כמו חתול לפתיחת קופסת טונה, וקל לעשות overdo.

טסט מעשי

הנמיכו volume של שיר עד שבקושי שומעים. מה שנשאר? בעיקר 2-5kHz. האוזן מתעדפת את האזור הזה. ככה התפתחנו, כדי לשמוע קולות אנושיים ולא להיאכל על ידי נמרים.

מהחיים

"ס" ו-"ת" בדיבור, ה-snap של snare והתקיפה של גיטרה.

6. Brilliance (5-10kHz): הנצנוץ

איך זה נשמע

מבריק, נוצץ וצלול. זה מה שמפריד mix חובבני מ-mix שנשמע כמו הקלטה אמיתית. האזור הזה מוסיף definition ל-hi-hats, air לווקאלים וברק לכל ה-mix.

מה זה עושה ב-mix

boost עדין "פותח" mix סגור, אבל overdo יוצר עייפות. אם אחרי 10 דקות של האזנה האוזניים "שורפות", כנראה יש יותר מדי אנרגיה כאן.

טסט מעשי

קחו hi-hat loop, עשו boost ב-6kHz ואז ב-8kHz. הראשון "חד", השני "מנצנץ". הבדל עדין, אבל ברגע שתפסתם, תשמעו את זה תמיד.

מהחיים

צלצול מפתחות, ה-sizzle של hi-hats והנצנוץ של פסנתר.

7. Air (10-20kHz): האוויר

איך זה נשמע

רוב האנשים לא "שומעים" את זה במודע. אבל מרגישים את הנוכחות או היעדר שלו. זה ה"אוויר". תחושת פתיחות ומרחב.

מה זה עושה ב-mix

shelf עדין מ-10kHz ומעלה נותן תחושה של מקצועיות ופתיחות, זה מה ש-"hi-fi" מרגיש: תדרים גבוהים שמוסיפים מרחב בלי שמצביעים עליהם. שימו לב שככל שמתבגרים מאבדים שמיעה פה, אז אל תגזימו ותשמרו על האוזניים.

טסט מעשי

A/B בין mix עם low-pass filter ב-12kHz לבין המקור. הגרסה המסוננת תישמע "סגורה" ו"קהה" למרות שרוב המידע עדיין שם. מה שחסר? air.

מהחיים

ה-"סססס" של נשימת זמר, ה-shimmer של cymbal והתחושה של חלל גדול בהקלטה.

ואיך משתמשים בכל זה?

הרשימה הזו היא לא לשינון אלא לשמיעה. הדרך הכי טובה:

  1. תתרגלו. MixSense נותן תרגילים ממוקדים שמלמדים את האוזן לזהות טווחים
  2. תשוו. כשמקססים, reference track פתוח ושואלים "מה קורה שם ב-low-mids שלא קורה אצלי?"
  3. תעשו sweep. EQ עם boost צר, להעביר לאט על כל הספקטרום, לשמוע איך הצליל משתנה

הכרת תדרים זה לא מספרים. זה שפה בין האוזניים למוח. ברגע שיש לכם את השפה, ה-mix מתחיל לספר לכם מה הוא צריך.

מוכנים לאמן את האוזניים?

התחילו לשפר את המיקסים שלכם היום עם אימון שמיעה אינטראקטיבי וחינמי.